מאמרים > מאמרים מקצועיים > פסיכודיאגנוסטיקה
מאמרים מקצועיים
מאמרים כלליים
ניתוח מבחן הבנדר על פי האט
מאת: תרגום

גורמים ספציפיים לנתוח מבחן הבנדר למבוגרים ע"פ האט.
כללי
בניתוח גורמי מבחן ספציפיים יש להסתמך על מגוון רחב של מצבים: דיאגנוסטיים, טיפוליים וייעוציים. גם כאשר ההוכחות האמפיריות נראות כתואמות את הרשמים שלנו, אין להסתכל עליהן בנוקשות. אסור לעשות הכללות מתוך ממצא ספציפי. כל גורם, שיכולות להיות לו משמעויות שונות אפילו לגבי אותו מטופל, צריך להגיע לפירוש שהוא יותר בכיוון של היפותיזה מאשר של מסקנה. כאשר היפותיזות מהסוג הזה משמשות לחשיפת המשמעויות האפשריות של ההתנהגויות, והן מוערכות כנגד פיסות אינפורמציה אחרות, במיוחד כנגד אינטרפרטציות אפשריות אחרות שנמצאות בקונפליקט, הן יהיו שימושיות ויעילות. הסיכום הקליני הסופי צריך לכלול: אימפליקציות אפשריות של הממצאים יחד עם השלכות אפשריות. כל ההצהרות הקליניות צריכות להיתפש כהגדרות של הסתברות ולא כמסקנות נוקשות.
כל אחד מהגורמים שנדון בהם קשור לתהליכים אישיותיים ספציפיים, הקלינאי מתחיל עם ההנחה שלגורם יש את המשמעות שמייחסים לו. הוא יכול לבחון משמעויות אפשריות אחרות. תהליך הפירוש מונחה על-ידי המשמעות האופיינית של מספר גורמים, והיא מאושרת, משתנה או נדחית על בסיס הוכחות חדשות.

גורמים הקשורים לארגון
רצף
מתייחס לדרגה היחסית של רגולריות במיקום העוקב של הציורים על הרצף שמשתמשים בו בעשיית הרפרודוקציה. הסדר המצופה העקבי הוא משמאל לימין או מלמעלה למטה. הרצף מנוקד במונחים של מספר השינויים (shifts) שמתרחשים בסטייה מהסדר ברצף הרציף שהנבחן למעשה הכריז עליו. כאשר הנבחן ממקם את הציורים העוקבים שלו בסדר מימין לשמאל או מלמטה למעלה, זה מנוקד כשינוי אחד ברצף. כל פעם שבה הרצף משתנה זה נחשב לשינוי נוסף. למשל, כאשר נבחן סידר את הציורים שלו משמאל לימין ואז מיקם את הצורה הבאה שלו מעל או מתחת או בצד שמאל זה נחשב לשינוי ברצף. הניקוד של הרצף הוא המספר הכללי של השינויים.
הרצף יכול להיות מוגדר בארבע אופנים שונים:
 רצף מבולבל או סימבולי: הציורים ממוקמים בפיזור על הדף. כלומר בלי כל תוכנית ברורה, או שקיים אירגון סימבולי כלשהו כמו צורת 8, ספירלה וכד'. (אגרון כזה מנוקד בציון 10).
 רצף בלתי רגיל: קיים יותר משינוי (shift) אחד ברצף אבל לא ניתן לזהות בלבול או פיזור ברור. ( מנוקד בציון 7).
 רצף מתודי נוקשה: לא מתרחשים כל שינויים, הציורים ממוקמים ברצף נוקשה ללא סטייה. (מנוקד בציון 4).
 רצף נורמלי : כאשר יש שינוי אחד ברצף. (מנוקד בציון 1).

פרשנות: הדרך שבה האדם מארגן את הצורות על הדף אומרת משהו בקשר לכישורים והגישות שלו לגבי ארגון ותכנון. אנשים קומפולסיביים לדוגמא, מארגנים את הצורות בדיוק ברצף הנכון, ואינם מאפשרים להתאמות ספונטניות להתרחש אפילו כשהתכונות האובייקטיביות של עיצוב המרחב דורשות זאת.
מצד שני – אנשים בעלי חרדה נוירוטית, ובמיוחד סכיזופרנים נוטים להראות בלבול בבניית רצף הציורים.
סגנון העבודה הוא אינדיקטור חשוב לסגנון האדם. ככל שהאדם יותר נוקשה כך הסגנון הקוגניטיבי שלו יותר נוקשה. אנשים נורמליים, אלא אם כן הם תחת לחץ כבד, נוטים להשתמש ברצפים נורמליים בעוד חרדתיים נוטים להשתמש ברצפים בלתי רגילים או מתודיים נוקשים. הדרך שבה האגו שולט בהתנהגות, שהופך אותה לנוקשה במיוחד או ספונטנית במיוחד, חשובה בהערכה הכוללת של האישיות. מסיבה זו ניתוח הסקתי של הרצף נלקח בחשבון בשלב מוקדם של יצירת ההיפותזות בנוגע לפרט.
בפירוש הרצף צריך לשים לב לנקודה שבה חלה הסטייה; האם האדם נלחץ מצורה ספציפית? האם הייתה השפעה לנקודה מסוימת בדף?
לדוגמא: אדם שעובד על-פי רצף נורמטיבי ולקראת הסוף מבחין בכך שאין לו הרבה מקום ואז מצופף את הצורות בתחתית העמוד או דוחס אותן ללא הבחנה בכל חלל פנוי. הדבר יכול להעיד על סף תסכול נמוך, חרדה לטנטית גבוהה, חוסר החלטיות, נוקשות קיצונית, תחושות חוסר התאמה או לבטים קומפולסיביים.
סידור רציף של הציורים מימין לשמאל יכול להראות על נטיות נגטיביסטיות או מרדניות באישיות. הבוחן צריך לבדוק גם את האפשרות שגורמים תרבותיים השפיעו על תפקוד זה.
מיקום כל תמונה על דף נפרד (בדרך כלל במרכז הדף) מעיד על אגוצנטריות כמו גם על אישיות אופוזיציונאלית.
נהוג להשתמש בעמוד אחד או שניים. שימוש ביותר דפים הוא חריג ועלול להעיד על נטיה נרציסטית חזקה, אגוצנטריות, מאניות, גרנדיוזיות או פסיכופטיות.

מיקום הצורה הראשונה
מתייחס למיקום הצורה A על הדף. כיוון שזו הצורה הפותחת את המטלה נוטים להתייחס אליה כאל כרטיס הביקור של האדם; כיצד הוא מציג את עצמו, כיצד הוא ממקם את עצמו ביחס לעולם.
כל מיקום של הצורה הראשונה החורג מהתיאור הבא יחשב כ- אבנורמלי; הציור יופיע בשליש העליון של הדף ואף אחד מחלקיו אינו חודר לתחום השוליים, המוגדרים ברוחב של אינץ' אחד ( 2.54 ס"מ) מכל צד.
פרשנות: בחירת המיקום הראשונה של הנבחן בתגובה למבחן חשובה, למרות שמשמעותה לעיתים קרובות דו-משמעית. מקובל לצייר את הצורה הראשונה בראש העמוד באמצע או בפינה השמאלית. מיקום בפינות התחתונות של הדף יכול לאפיין סכיזופרנים, חרדתיים במיוחד, או תגובות פרנואידיות. אנשים ביישנים או הססנים נוטים להקטין צורה זו או למקמה בפינה השמאלית של הדף. אנשים נרציסטים, אגוצנטרים או פסיכופתים נוטים למקמה במרכז העמוד ובדרך כלל להגדילה ולהשתמש בכל הדף לצורך הציור.

שימוש במרחב
המרחק בין הצורות - מתייחס לרווח שבין ציורים עוקבים מבחינת הקרבה או המרחק בין צורה לצורה. הקריטריון הוא תמיד הציור הקודם, והמרחב נמדד לפי הצירים הרלוונטיים של הציור הזה. ( כאשר מדובר בשני ציורים אנכיים, הצירים האופקיים הם הרלוונטיים). המרחב הוא אבנורמלי אם המרחק בין שתי דמויות עוקבות הוא יותר ממחצית הגודל של הציור הקודם או פחות מרבע ממנו.
שימוש אבנורמלי במרחב: (סקלה פסיכופתולוגית 10) השימוש יכול להיות אבנורמלי מתפשט או אבנורמלי מצטמצם. השימוש הוא אבנורמלי כאשר התופעה מתרחשת בשני מקרים או יותר.
שימוש נורמלי במרחב: (סקלה פסיכופתולוגית 1) אין הצטמצמות או התרחבות מעבר לקריטריונים שהוגדרו.
גודל הצורות המועתקות בהשוואה למקור – מתייחס לגודל הרפרודוקציה ביחס לגירוי המבחן שעליו היא מבוססת. צורה נחשבת למוקטנת אם מימדיה הם פחות מהממדים בטבלת הגדלים של הצורות, והיא נחשבת למוגדלת אם מימדיה גדולים יותר מהממדים המוצגים.
כאשר חלק מהציורים גדולים מדי ואחרים קטנים מדי ייתכן שמדובר באישיות בעלת דפוס אמביוולנטי של התקרבות והתרחקות, אולם ייתכן שאין הדבר אינדיקטיבי. יש לבדוק אילו צורות הוגדלו או הוקטנו משום שייתכן שיש לכך קשר למשמעות הדינאמית של הצורה.
פרשנות: השימוש במרחב נמצא כקשור לאופני הסתגלות בסיסיים של האישיות. הערכת גודל של אובייקטים תלויה הן בבשלות התפישתית ( לפי פיאז'ה אצל ילדים קיימת תפישה דיפוזית שגורמת לעיוותים בתפיסת גודל ונעלמת עם הגיל) והן בהסתגלות רגשית.
בגורם מבחן זה אנו מתמודדים עם יצירת הערכה יחסית של ציורים עוקבים. על-ידי כך מודדים התנהגויות מוטוריות-תפישתיות במונחים של גורמים אדפטיבים, יותר מאשר במונחים של בשלות תפישתית.
מרחק גדול בין הצורות יכול להיות מקושר להתנהגות עוינת, acting out, ואסרטיביות.
מרחק קטן בין הצורות קשור לפאסיביות, סגירות ונטיות סכיזואידיות. גם האפשרות לאלימות מודחקת  או מזוכיסטיות מודחקת מתבטאת בצמצום הצורות.
באופן כללי שימוש אבנורמלי במרחב מעיד על צורה מסוימת של חוסר התאמה אמוציונלית. השימוש במרחב הוא האחד האינדיקטורים החשובים להתייחסות של הפרט כלפי עצמו וליחסו עם העולם. באופן יותר ספציפי, בין אם רגשות תוקפניים מבוטאים בפתיחות ובין אם הם מודחקים הם יכולים להיות מוסקים מסגנון הציורים. אנשים פרנואידים נוטים להשתמש במרחב גדול וליצור צורות קטנות יותר מהגירוי. לעיתים הם דוחסים את כל הצורות בחצי עמוד, עושים אותן מאוד קטנות ומשאירים רווח גדול בין אחת לשניה.

התנגשות
מתייחס למצב שבו קיימת נגיעה של צורה בצורה או חפיפה ביניהן. ההיקף של צורה אחת צריך לגעת או לחפוף להיקף של צורה אחרת. אם אין מגע אמיתי או חפיפה בין ההיקפים של הצורות זה לא נקרא התנגשות אבל זה נחשב נטייה להתנגשות ונטייה זו מנוקדת ומפורשת בהתאם.
קיימות 7 קטיגוריות משנה של התנגשות ונטייה להתנגשות:
• התנגשות קיצונית: (סקלה פסיכופתולוגית 10) – התנגשות מתרחשת יותר מפעמיים.
• התנגשות בינונית: ( סקלה פסיכופתולוגית 8.5) – התנגשות מתרחשת פעמיים.
• התנגשות קיימת: ( סקלה פסיכופתולוגית 7) – התנגשות מתרחשת פעם אחת.
• נטייה להתנגשות קיצונית: (סקלה פסיכופתולוגית 5.5) – מתרחשת יותר מפעמיים.
• נטייה להתנגשות בינונית: ( סקלה פסיכופתולוגית 4) –מתרחשת פעמיים.
• נטייה להתנגשות קיימת: ( סקלה פסיכופתולוגית 2.5) –מתרחשת פעם אחת.
• אין התנגשות או נטייה להתנגשות: (סקלה פסיכופתולוגית 1).
(כאשר מופיעות גם התנגשות וגם נטייה להתנגשות מחברים את הערכים, אבל הערכים לעולם אינם יכולים לעלות על 10.
פרשנות: ההתנגשות והנטייה להתנגשות יכולות להיות קשורות לשלושה גורמים עיקריים:
1. הפרעה בולטת בתפקוד האגו.
2. גורמים התפתחותיים כלליים המפקחים על שליטה מוטורית ופעילות תפישתית כלומר ההתנגשות תהיה די נפוצה אצל ילדים צעירים.
3. נזק נוירולוגי והפרעות במערכת השרירים שמשפיע על שליטה מוטורית.
התופעה מאופיינת באובדן שליטה בד"כ בשל בעיות אורגניות, אולם גם בשל הפרעה קשה בשליטה על דחפים. ייתכן שמדובר בתכנון לקוי, בקושי עם יחסי דמות רקע ובאימפולסיביות קיצונית.
תופעת ההתנגשות אינה שכיחה ולכן הינה בעלת ערך קליני רב.

שימוש בשוליים
מתייחס למיקום של כל אחד מחלקי הצורה במרחק של לא יותר מחצי אינטש מאחד מקצוות הדף.  תופעה זו הינה אבנורמלית כאשר 7 צורות, או יותר, נכנסות לתחום השוליים.
פרשנות: שימוש מורחב בשוליים הוא לעיתים קרובות אינדיקטור לחרדה סמויה ויכול לייצג ניסיון להשיג שליטה תוך שימוש בתמיכה חיצונית.
לעיתים קרובות נמצא אצל חולים עם נזק מוחי אורגני ויכול להיות מפורש במקרים כאלה כניסיון מפצה לשמור על שליטה ולהקטין רגשות אימפוטנטיות.

שינוי הפוזיציה של הדף
מדד זה מתייחס לסיבוב הדף מהפוזיציה האנכית, שבה הוא מוצג לנבדק, ועד לפוזיציה אופקית, כלומר בזוית של  '90.
קיימות שלוש דרגות של רוטציה:
• רוטציה של הדף לכל הצורות (סקלה פסיכופתולוגית 10).
• רוטציה של הדף ל- 3 עד 8 צורות (סקלה פסיכופתולוגית 7).
• רוטציה בצורה אחת או שתיים (סקלה פסיכופתולוגית 5.5).
• היעדר רוטציה (סקלה פסיכופתולוגית 1).
פרשנות: התנהגות כזו קשורה באופן בולט לתכונות של התנגדות פסיבית סמויה או גלויה. כמו כן היא יכולה להיות קשורה לאגוצנטריות (לסובב את הדף בהתאם לצרכים האישיים). אצל אנשים פדנטיים ניתן להבחין לעיתים בסיבוב בלתי פוסק של הדף במהלך כל הציור. כמובן שניסיון קודם, במיוחד בפעילויות ציור ורישום, יכול להשפיע על התנהגות כזו. במקרה כזה ניתן לברר זאת על ידי תשאול פשוט.

שינוי הפוזיציה של כרטיס הגירוי
שינוי הכרטיס מהמצב שבו הוא מוצג לנבדק בזוית של '90.
פרשנות: זהה למדד הקודם.

גורמים הקשורים לגודל

הגדלה או הקטנה כללית של הצורות
מדד זה מתייחס להגדלה או הקטנה של הציור ברבע מגודל הציור המוצג. אפשר לדבר על נטייה כללית להגדיל או להקטין כאשר 5 ציורים, או יותר, עונים על הקריטריון.
פרשנות: הקטנה או הגדלה כללית משמשת לעיתים קרובות כאמצעי שבאמצעותו החרדה מצהירה על עצמה במצב המבחן. הגדלה של הצורות מלווה בדרך כלל ברגשות חוסר התאמה, הבאים לידי ביטוי ברמה ההתנהגותית בהפגנת אסרטיביות, acting out, ובהפרעה רגשית. הקטנה של הצורות קשורה בדרך כלל בחרדה סמויה בעוצמות גבוהות. ברמה ההתנהגותית הדבר מקושר לביצוע נסוג, פסיבי ומעוכב.
אצל אנשים עם תפקודי אגו מפורקים נראה לעיתים קרובות מיקרוסקופיה – ציור צורות זעירות.

הגדלה או הקטנה הדרגתית של הצורות
מדד המתייחס לעלייה/ירידה הדרגתית בגודל הרפרודוקציה יחסית לגירוי. אפשר לדבר על עלייה הולכת וגדלה או על הקטנה מתקדמת כאשר רואים את התופעה ב- 6 צורות עוקבות.
פרשנות: הגדלה הדרגתית מלמדת על עצבנות, נטייה לאובדן שליטה, רגזנות והתנהגות אימפולסיבית.
הקטנה הדרגתית קשורה לנטיות הסתגרות, אינהיביציה, לתגובות דכאוניות ולעיתים לסימפטומים פסיכוסומטיים. יש כנראה גם קשר לסף תסכול נמוך ולבקרות אגו חלשות.

הגדלה או הקטנה של צורה בודדת או חלק ממנה
מדד המתייחס לכך כאשר צורה אחת בלבד או חלק ממנה, מוגדלת או מוקטנת. הקריטריון לגבי חלק מהצורה הוא יחס של 1:3 בין הגירוי לבין הציור. ויחס של 1:4 בין הגירוי לבין הציור כאשר מדובר בצורה כולה.
פרשנות: נראה שהתופעה הזו קשורה בבעיה רגשית נהוג להסתכל על הדבר כעל "כשל לשון" המתרחש בשדה תפיסתי מוטורי.
יש לחפש רמזים בנוגע למשמעות האפשרית של שינויים מבודדים בגודל במונחים של הוכחות פנימיות אחרות.  באופן כללי, הקטנה קשורה להסתגרות ולעכבות והגדלה קשורה להתקרבות ולסוג של הגנות מפצות לגירויים מיניים.
שינויים בגודל בשדה האנכי מעידים על קונפליקטים בקשרים עם דמויות סמכותיות, ושינויים בשדה אופקי מעידים על קשיים ביצירה ובשמירה על יחסים בין-אישיים.

גורמים הקשורים בשינוי תבנית
קושי בסגירות
מתייחס לקשיים בחיבור חלקי צורות או בהשקה של צורות. הצורות שבהן עשוי להתעורר הקושי בסגירות: A, 2, 4, 7, 8.
הקושי יכול להתבטא במספר אופנים: השארת רווח, במקום החיבור, חפיפות בנקודות החיבור, מחיקות ותיקונים בנקודה זו, לחץ מוגבר של העיפרון או ציור מחדש של נקודות אלו.
מנקדים את הגורם הזה לפי המספר הכללי של הקשיים בסגירות ע"פ ההנחיות הבאות:
א. לא ניתן לייחס יותר משני קשיים בסגירות לצורה אחת.
ב. כל פעם שמתרחש קושי כזה זה מנוקד בציון 1. רק בצורה 2 מנקדים שני קשיים בסגירות בציון 1 ושלושה בציון 2.
במימד זה קיימות חמש דרגות:
• קשה מאוד - הניקוד הוא 9 או יותר (סקלה פסיכופתולוגית 10).
• קשה - הניקוד הוא 6-8 (סקלה פסיכופתולוגית 7.75).
• בינוני - הניקוד הוא 3-5 (סקלה פסיכופתולוגית 5.5).
• קל – הניקוד הוא 1-2 (סקלה פסיכופתולוגית 3.25).
• היעדר קשיים – הציון הוא 0 (סקלה פסיכופתולוגית  1).
פרשנות: ההשערה העיקרית מדברת על קושי להתמיד ביחסים בין-אישיים. השערות נוספות מדברות על פחד מפני יחסים בין-אישיים, הפרעות רגשיות כלליות ובעיה בהשקעת אנרגיה באובייקטים חיצוניים.
ההשערות האלה נתמכות רק אם נטיות כלליות לכוון המנובא מוכחות כמובהקות.
באופן כללי ניתן לומר שקשיים בסגירות הם אינדיקטור לסוג מסוים של חוסר  התאמה אמוציונלית.

קשיי חיתוך והצלבה
המדד מתייחס לקשיים בנקודות החיתוך בצורות 6 ו- 7. הקושי מתבטא בציור מחדש, ניסיונות ציור רבים, מחיקה או הגדלת לחץ הכתיבה. כאשר צורה 6 מצוירת כשני חצאי מעויינים מעוקלים זה לא נחשב לקושי בהצלבה.
הניקוד הוא המספר הכולל של הפעמים שהקושי מתעורר:
• קשה – הניקוד הוא 3 או יותר (סקלה פסיכופתולוגית 10).
• בינוני – הניקוד הוא 2 (סקלה פסיכופתולוגית 7).
• קל – הניקוד הוא 1 (סקלה פסיכופתולוגית 4).
• היעדר קשיים – הניקוד הוא 0 (סקלה פסיכופתולוגית 1).
פרשנות: קושי בהצלבה הוא כנראה אינדיקציה לחסימה פסיכולוגית, קשור בהתנהגויות כגון חוסר החלטיות, ספקנות אובססיבית ופוביות, ולעיתים אף מתקשר ליחסים בין-אישיים.

קושי בקווים מעוגלים
 גורם זה מתייחס לשינוי בולט באופי הקווים המעוגלים בציורים 4, 5, 6. מדובר בהגדלה או הקטנה של עקומת הקו המעוגל, הפיכת הקו המעוגל לישר, השטחת הקו המעוגל, אי סדירות בקו המעוגל או שינוי מספר הלולאות ב- 4 וב- 6.
הניקוד הוא המספר הכולל של צורות בהן מתרחש שינוי כזה.
• קשה – הניקוד הוא 3 או יותר (סקלה פסיכופתולוגית 10).
• בינוני – הניקוד הוא 2 (סקלה פסיכופתולוגית 7).
• קל – הניקוד הוא 1 (סקלה פסיכופתולוגית 4).
• היעדר קשיים – הניקוד הוא 0 (סקלה פסיכופתולוגית 1).
פרשנות: גורם זה מהווה אינדיקטור מאוד רגיש להפרעות רגשיות. באופן כללי, ניתן לומר כי שינוי בקווים מעוגלים מבטא שינוי במצב הרגשי. הגדלת העקומה יכולה לבטא תגובתיות רגשית גבוהה. הקטנה או השטחה של העקומה יכולה להעיד על דיכאון. חוסר עקביות בעקמומיות יכול להתקשר לעוינות ול- acting out (בעיקר כשהוא משולב עם הגדלת העקומות).
אין לצפות לקשר לינארי פשוט בין השינויים בקווים המעוגלים והשינויים בהתנהגות, למרות שקשר כזה קיים.

שינוי הזווית
גורם זה מתייחס לשינוי של 15 מעלות או יותר בזוויות של הציורים: 2, 3, 4, 5, 6, 7.
בצורה 2, שינוי של '15 יהפוך את הנקודות לטורים אופקיים. בצורה 4 הכוונה לפתיחה או לסגירה של הריבוע. בצורות 6 ו- 7 הכוונה לשינוי זוית החיתוך של שני המרכיבים.
הניקוד הוא ע"פ מספר הצורות שבהן מתרחש שינוי:
• חמש צורות, (סקלה פסיכופתולוגית 10).
• ארבע צורות, (סקלה פסיכופתולוגית 8).
• שלוש צורות, (סקלה פסיכופתולוגית 6).
• שתי צורות, (סקלה פסיכופתולוגית 4).
• צורה אחת, (סקלה פסיכופתולוגית 2).
• אף צורה, (סקלה פסיכופתולוגית 1).
פרשנות: ההשערה העיקרית היא שהתופעה מייצגת קושי בהתמודדות עם גירויים טעוני אפקט, וקשורה לבעיות של בקרה רגשית ובקרה על דחפים. הגדלת זוויות מבטאת אפקט ירוד והקטנת זוויות מייצגת אפקט מוגבר כמו תוקפנות. קושי כללי בהעתקת זוויות מתקשר לעיתים לנזק מוחי ואף לפיגור.

גורמים הקשורים לעיוות התבנית
שבעת הגורמים הבאים הם אינדיקציה לפסיכופתולוגיה קשה. למרות שהתרחשותם עשויה לנבוע מגורמים אחרים פרט לפסיכופתולוגיה, נוכחותן במבחן מעלה את השאלה בדבר קיום הפרעה קשה. הופעת הסימנים אצל נוירוטים הינה לרוב מקרית, והיא שכיחה באופן מובהק אצל פסיכוטיים ואורגאניים.
הסימנים יכולים להופיע גם כתוצאה מטראומה חמורה. עיוותי התבנית מייצגים איבוד אספקט או מספר אספקטים של שליטת אגו, ולכן נחשבים לחמורים מאוד.

רוטציה – סיבוב
מדד זה מתייחס לסיבוב של הצורה בעת העתקתה כאשר כרטיס הגירוי והדף נשארים בפוזיציה הסטנדרטית. הכוונה כאן שכל הצורה מוסטת. כל סיבוב מעל '4 הינו משמעותי.
קיימות מספר דרגות של רוטציה:
• רוטציה קשה- רוטציה של 80 עד 180 מעלות של צורה כלשהיא ( סקלה פסיכופתולוגית 10).
• רוטציה בינונית - רוטציה של 15 עד 79 מעלות של צורה כלשהיא ( סקלה פסיכופתולוגית 7).
• רוטציה קלה- רוטציה של 5 עד 14 מעלות של צורה כלשהיא ( סקלה פסיכופתולוגית 4).
• היעדר רוטציה- אין רוטציה של יותר מ-4 מעלות ( סקלה פסיכופתולוגית 1).
פרשנות: בניתוח גורם הרוטציה יש לקחת בחשבון את זווית הרוטציה, תדירות הרוטציה, מודעת האדם ליצירתה, היכולת לתקן את הציור וכן הרמה האינטלקטואלית וההתפתחותית של האדם.
הרוטציה מושפעת מגורמים רבים כמו גיל, אינטליגנציה, טבע הגירוי וסוג הפסיכופתולוגיה. באופן כללי נמצא קשר בין רוטציה תפישתית לתפקוד אגו לקוי, והתופעה מופיעה בקבוצות שונות כגון סכיזופרנים, אורגאניים ובעלי בעיות רגשיות.
ברור שהרוטציה קשורה לחוסר תפקוד כלשהוא במערכת הקוגניטיבית.
רוטציה קלה בכיוון השעון קשורה לתגובות דכאוניות, בעוד שסיבוב נגד כיוון השעון קשור יותר לנטיות של התנגדות.
יש חשיבות למודעות לרוטציה. בדרך כלל חולים אורגאניים ופסיכוטיים ברמיסיה אינם מודעים לכך שביצעו רוטציה בצורה, וגם אם יתבקשו לתקנה לא יצליחו.

רטרוגרסיה
ציור של צורות פרימיטביות יותר במקום הצורות המפותחות הנדרשות. לדוגמא: לולאות אימפולסיביות במקום עיגולים מצוירים היטב, קווקווים במקום נקודות ונקודות במקום עיגולים. בתנאי שהוכח שהנבדק מסוגל לצייר את הצורות המפותחות ועושה רגרסיה לצורות פרימיטיביות.
הקריטריון לקיום התופעה הוא הופעתה לפחות פעמיים בצורה נתונה.
הסקלה הפסיכופתולוגית תלויה במספר הפעמים שבו פוגשים בקריטריון הרטרוגרסיבי.
• רטרוגרסיה קשה- קיימת ביותר משתי צורות ( סקלה פסיכופתולוגית 10).
• רטרוגרסיה בינונית – קיימת בשתי צורות ( סקלה פסיכופתולוגית 7).
• רטרוגרסיה קלה- קיימת בצורה אחת ( סקלה פסיכופתולוגית 4).
• היעדר רטרוגרסיה- ( סקלה פסיכופתולוגית 1).

פרשנות: יש להבחין בין רטרוגרסיה לבין חוסר בגרות התפתחותית במישור המוטורי-תפישתי. בהערכה קלינית של רטרוגררסיה צריך לקחת בחשבון האם יש הוכחות לרמות גבוהות יותר של תפקוד ורק כאשר מתגלים פערים כאלה מתייחסים לתופעה כרטרוגרסיה.
ההשערה הכללית היא שרטרוגרסיה מתרחשת תחת תנאים של הגנות חזקות וכרוניות נגד טראומה והיא אינדיקציה לרמות מסוימות של כישלון בתפקוד ואינטגרציה של האגו. מצפים שפסיכוטיים המאופיינים בחוסר ארגון של האישיות ובפיצוי בלתי מתאים של הקונפליקט הכרוני, וכן נוירוטים עם חרדה חזקה והגנות לא אפקטיביות יבטאו תופעה זו.
רטרוגרסיה היא אינדיקציה לאיזו שהיא הפרעה בתפקוד.
חשוב לציין שנקודות הבחינה שבהן התופעה מתרחשת עשויות להיות בעלות משמעות רבה; האם התופעות מופיעה בשלב ההעתקה או הזכירה, האם בצורות קשות או קלות, האם בצורות פתוחות או סגורות.

פישוט – סימפליפיקציה
מתייחס לציור הגירוי כפשוט ממה שהוא באמת, ככזה שקל יותר לצייר אותו. זה נעשה על-ידי שבירת הצורה או ציורה באופן בלתי מושלם. למשל: ציור שני חלקי צורה A כנפרדים, הפחתה במספר המרכיבים בצורות 1, 2, 3, 5 וכד'.
לא מחשיבים סימפליפיקציה כאשר קיימות פרגמנטציה או רטרוגרסיה.
קיימות מספר דרגות של סימפליפיקציה:
• סימפליפיקציה קשה- קיימת ביותר משתי צורות ( סקלה פסיכופתולוגית 10).
• סימפליפיקציה בינונית – קיימת בשתי צורות ( סקלה פסיכופתולוגית 7).
• סימפליפיקציה קלה- קיימת בצורה אחת ( סקלה פסיכופתולוגית 1).
פרשנות:  ברמה הרגשית הסימפליפיקציה מייצגת ירידה בקתקסיס (השקעת אנרגיה) באובייקטים ובמטלות חיצוניות לאדם. ברמה ההתנהגותית מדובר בהשקעת אנרגיה פחותה מזו הנדרשת לצורך ביצוע המשימה.
הסימפליפיקציה מתקשרת לנטיה להתנגדות, התחזות ולהפרעות בתפקוד האגו ונפוצה יותר בקרב אורגאניים ופסיכוטיים.
הסימפליפיקצה לא מייצגת בהכרח הפרעה עמוקה בתפקודי האגו, היא עשויה לייצג תוצר של הפרעה כזו. כאשר יש אינדיקטורים נוספים להפרעה בתפקוד האגו והיא עשויה לשמש חיזוק להפרעה.

קטיעה – פרגמנטציה
מתייחס להרס עיקרי של התבנית. הקטיעה יכולה להופיע במספר דרכים: ציור בלתי גמור או ציור קטוע לפרגמנטים נפרדים באופן שאינו מאפשר לזהות בהם את גשטאלט.
מספר דרגות של פרגמנטציה:
• פרגמנטציה קשה- קיימת ביותר משתי צורות ( סקלה פסיכופתולוגית 10).
• פרגמנטציה בינונית – קיימת בשתי צורות ( סקלה פסיכופתולוגית 7).
• פרגמנטציה קלה- קיימת בצורה אחת ( סקלה פסיכופתולוגית 4).
• היעדר פרגמנטציה - ( סקלה פסיכופתולוגית 1).
פרשנות: הפרגמנטציה מייצגת הפרעה חמורה בתפקוד התפיסתי-מוטורי, וקשורה בירידה ביכולת להפשטה ולסינתזה. היא מאפיינת קבוצות בעלות ליקוי חמור בתחום הזה, בעיקר אורגאניים ופסיכוטים, ונפוצה מאוד אצל ילדים בגילאי 8-15.

קשיים בחפיפה
מתייחס לקושי עם צורות חופפות או נפגשות ( A, 4, 7 ). קיימים מספר מאפיינים של קושי זה: חפיפה גדולה למרות שבגירוי אין חפיפה, קושי לצייר חלק מהצורה החופפת, סימפליפיקציה או עוות בנקודות החפיפה.
קיימות מספר חומרות של קושי:
• קשה- קיימת ביותר מצורה אחת ( סקלה פסיכופתולוגית 10).
• בינונית- קיימת בצורה אחת ( סקלה פסיכופתולוגית 5.5).
• היעדר קושי - ( סקלה פסיכופתולוגית 1).
פרשנות: קושי בנקודות חופפות הוא אינדיקטור רגיש לנזק מוחי דיפוזי ומבחין טוב בין אורגאניים ללא-אורגאניים.

אלבורציה או שיבוש
הנבדק מבצע אלבורציה ( תוספת של קוים, נקודות, זוויות) המשנה את הגשטאלט, וזאת מבלי שנדרש.
קיימות מספר דרגות של אלבורציה:
• אלבורציה קשה- קיימת ביותר משתי צורות ( סקלה פסיכופתולוגית 10).
• אלבורציה בינונית – קיימת בשתי צורות ( סקלה פסיכופתולוגית 7).
• אלבורציה קלה- קיימת בצורה אחת ( סקלה פסיכופתולוגית 4).
• היעדר אלבורציה - ( סקלה פסיכופתולוגית 1).

פרשנות: הדבר קורה כתוצאה ממספר תהליכים מתערבים, ומקושר לבעיות של בקרה על דחפים ועל חרדה גבוהה, ולבעיות של פנטזיות ואובדן שליטה על המציאות. התופעה שכיחה אצל בעלי פיגור שכלי.
יש להבחין בין מקרים של ייפוי הציור (תוספת קישוט לציור) לבין אלבורציות שמשנות את הגשטאלט. כאשר התופעה מערבת עוות בגשטאלט סביר שהיא אינדיקציה להפרעה קשה בשליטת האגות

פרסרברציה – התמדה
ההגדרה מתייחסת לשני סוגים של תופעות פרסרביסיביות:
1. התמדה מצורה לצורה – שימוש באלמנטים מהציור הקודם בציור הנוכחי,למשל שימוש בנקודות בצורה מספר 2 במקום עיגולים כתוצאה משימור הנקודות מצורה מספר 1. הקריטריון לקיום פרסרברציה הוא קיומם של לפחות  שני אלמנטים פרסרברטיבים.
2. התמדה בתוך אותה צורה – כאשר הנבדק ממשיך בציור אלמנטים השייכים לגירוי מעבר לכמות ומגבלות הגירוי. למשל המשך ציור נקודות מעבר ל- 12 הנקודות המופיעות בצורה מספר 1. הקריטריון הוא הוספת שני אלמנטים או יותר בתוך אותה צורה.
פרסרברציה שכיחה בצורות 1, 2, 5 ופחות שכיחה בצורות 3, 6.
דרגות של פרסרברציה:
• פרסרברציה קשה- קיימת ביותר משתי צורות ( סקלה פסיכופתולוגית 10).
• פרסרברציה בינונית – קיימת בשתי צורות ( סקלה פסיכופתולוגית 7).
• פרסרברציה קלה- קיימת בצורה אחת ( סקלה פסיכופתולוגית 4).
• היעדר פרסרברציה - ( סקלה פסיכופתולוגית 1).

פרשנות: התופעה מוגדרת כחוסר יכולת לשנות סט או כנוקשות או תקיעות בסט שכבר הותחל בו. בשני המקרים הדבר מייצג ירידה ביכולת הבקרה הספונטאנית והאדפטיבית של האגו.
אופייני לאורגאניים. פרסרברציה חמורה אופיינית לסכיזופרנים ירודים ומפגרים.

ציור מחדש של הגירוי בשלמותו
מתייחס לניסיון שני לצייר את הגירוי, כאשר הניסיון הראשון נשאר בלתי מושלם או בלתי מוצלח. לעיתים נדירות נעשה ניסיון שלישי.
קיימות מספר דרגות לתופעה:
•  קשה מאוד -  קיימת 4 פעמים או יותר ( סקלה פסיכופתולוגית 10).
• קשה- קיימת 3 פעמים ( סקלה פסיכופתולוגית 7.75).
• בינונית – קיימת פעמיים ( סקלה פסיכופתולוגית 5.5).
• קלה- קיימת פעם אחת ( סקלה פסיכופתולוגית 3.25).
• היעדר  - ( סקלה פסיכופתולוגית 1).
 פרשנות: התופעה קשורה לשני גורמים עיקריים: העדר תכנון מוקדם מתאים ועמדה קיצונית של ביקורת עצמית. כאשר התופעה מתרחשת פעם אחת לרוב היא משקפת חרדה גבוהה אך חולפת. התופעה מבחינה בין חולים סכיזופרנים ואורגאניים לבין חולים נורמליים ונוירוטים, ונפוצה בקרב ילדים.

גורמים הקשורים לתנועה וציור

סטייה מכיוון התנועה המקובל
מדד זה מתייחס לשינוי בכיוון הצפוי של תנועת הקווים והקשתות שבציור. הכיוונים הרגילים (גם אצל שמאליים)  של התנועה מתחלקים ל- 3:
• נגד כיוון השעון ( במיוחד בצורות סגורות).
• מלמעלה למטה.
• מבפנים החוצה.
פרשנות: תנועה צנטריפוגלית מאפיינת נטייה לאסרטיביות ולאוטונומיה. תנועה צנטריפטאלית מאפיינת נטייה להתנגדות ולאגוצנטריות. קושי בתנועה בציר האופקי מאפיין קשיים בשמירה על יחסים בין-אישיים (חברים), ואילו קושי בתנועה בציר האנכי מאפיין קשיים ביחסים עם דמויות סמכות.
תנועה נגד כיוון השעון מאפיינת אישיות מסתגלת נורמלית, ותנועה עם כיוון השעון מייצגת נטייה להתנגדות פאסיבית ולאגוצנטריות.
כיוון ימינה החוצה מייצג פתיחות וכוון שמאלה פנימה מייצג סגירות.

העדר עקביות בכיוון התנועה
מתייחס לכל שינוי פתאומי בכיוון התנועה בו החל הנבדק לצייר. לרוב מלווה במתח של הנבחן המבוטא בהתנהגותו במבחן.
פרשנות: השינויים שאנו מתייחסים אליהם הם על פי רוב פתאומיים ובלתי צפויים.
חוסר עקביות כזו נוטה להיות אינדיקציה להחצנת קווים קונפליקטואלים באישיות, ניסיון להתמודדות עם הקונפליקט או חסימה פסיכוטית שקשורה למשמעויות הסימבוליות והייחודיות של הגירוי בעיני הפציינט.

איכות הקו
מתייחס לאיכות הקו המשמש לציור הגירוי.
מזהים 6 סוגים של אבנורמליות באיכות הקו:
1. קוים עבים במיוחד – קווים "כבדים" במיוחד שניתן לזהותם ע"י הלחץ הרב בו צוירו (לפעמים זו ממש חריטה).
2. קווים עבים במיוחד מלווים בקואורדינציה דלה – בנוסף למתואר בסעיף הקודם מתווספות גם רעידות.
3. קווים דקים (חלשים) במיוחד.
4. קווים דקים (חלשים) בצירוף קואורדינציה דלה.
5. קואורדינציה דלה – רעידות ושינויים בקו.
6. סקיצות – sketching – חזרה על אותו קו מספר פעמים.
פרשנות: קווים כבדים, לחץ רב של העיפרון הם אינדיקציה לאימפולס עוין גלוי.
קווים כבדים וחוסר קואורדינציה מייצגים תחושות נחיתות ונטייה לניסיונות מפצים של שליטה המסגירים מתח וחרדה.
קווים חלשים מאפיינים אנשים ביישנים וחרדתיים, כאלה הנוטים לסגת כהגנה עיקרית.
רעידות וחוסר סדירות באיכות הקו מייצגים חרדה, מתח ולעיתים פגיעה מוחית.
חזרות על קו מייצגות חרדה, חוסר ביטחון וחוסר אמון.    
           


לקביעת פגישה 5470742 - 054 | ניתן לפנות גם באמצעות האתר