מטרת כתיבת סיכום ממצאים ראשוני היא לתת תשובה לשאלה שנשאלה על ידי הגורם המפנה למבחנים, תוך פרק זמן קצר יחסית.
העברת מבחנים ועיבוד החומר, כולל כתיבת דו"ח, הינו תהליך שעשוי לקחת כשישה עד שמונה שבועות. על פי רוב, הסיבה להפניה למבחנים מקורה בקושי לקבל אבחנה של המטופל ולהבין את הסיבה למצבו הנפשי. מידע זה הינו חיוני לשם קביעת האסטרטגיה הטיפולית המתאימה, לשם קבלת החלטה שנגזרת מהמצב הנפשי או הפסיכופתולוגיה של המטופל - כמו הכשירות לשירות צבאי, או לצרכים משפטיים – מטעם הסנגוריה לשם הגנה על המטופל, או מטעם בית המשפט לשם קביעת כשירות המטופל לעמוד לדין.
פרק הזמן הנדרש להעברת מבחנים ועיבוד החומר, כולל כתיבת דו"ח, הינו פעמים רבות ארוך מדי, ואינו מאפשר שימוש מעשי בממצאי המבחנים. סניגור עשוי לבקש מבחנים שהוא נדרש להציג את ממצאיהם לבית המשפט בתאריך קבוע, גורם ברה"ן צבאי מבקש להחליט על כשירות לשירות, והממצאים נדרשים בטווח זמן של שבועות ספורים, שבועיים או שלושה.
היות שיש לנו  אינטרס למצב את המבחנים ככלי זמין ומשמעותי, ואת הפסיכולוגים כגורם מקצועי המכיר באילוצי המציאות ומעוניין לסייע באופן ממשי לגורם המפנה למבחנים, אנו מעודדים כתיבת סיכום ממצאים ראשוני שיתן מענה ויסייע לקבלת החלטות בזמן אמיתי וסביר.
מטרת סיכום הממצאים הנה אם כן : לסייע בקבלת אבחנה ובהבנת המצב הנפשי של הנבדק לשם מתן טיפול וקבלת החלטות. לשם כך, הסיכום צריך לכלול בתוכו את המרכיבים הבאים :
א. אבחנה. אם מן המבחנים עולה אבחנה ברורה, כמו לדוגמא סכיזופרניה או הפרעת אישיות גבולית, אין מניעה לכתוב זאת בסיכום ממצאים. במקרים שבהם פרק הזמן הקצר או המאפיינים של תוצאות המבחנים אינם מאפשרים מתן אבחנה ספציפית ומדויקת, מקובל להשתמש באבחנה המתייחסת במושגים של קרנברג לארגון האישיות.  אנו מבחינים בין ארגון אישיות נוירוטי, ארגון גבולי וארגון פסיכוטי. ההבחנה הזו מאפשרת למעשה לקבוע את הסבירות לקיומה של מחלת נפש –       ארגון פסיכוטי, הפרעת אישיות – ארגון גבולי, או הפרעת ספציפית בציר I או    העדר פסיכופתולוגיה - ארגון נוירוטי. אנו בוחנים לשם כך מספר מרכיבים בסיסיים : 1. קיומן של הפרעות בחשיבה. 2. קיומן של הפרעות בבוחן המציאות. 3. מאפיינים מרכזיים של מנגנוני הגנה. 4. רמת הגיבוש של הזהות.
ב. ניתוח המצב הנפשי האקטואלי. התייחסות לקיומו של מצב משברי, מהם מאפייניו וחומרתו, מהו הגורם לו - כל זאת בהתבסס על ההבנה הדינאמית והאישיותית של הנבדק. כיצד לאור המבחנים ניתן להעריך את תפקודו של הנבדק בתקופת הנוכחית.
ג. פרוגנוזה. היא כוללת התייחסות אינטגרטיבית לאבחנה ולמצב הנפשי, למול הערכת כוחות התפקוד של הנבדק. לפרט את מנגנוני ההסתגלות שלו, את הכוחות השונים המסייעים לו לתפקד בשגרה ואת הכוחות שיסייעו לו להתאושש ממצבו הנפשי בהווה, באם הוא נמצא במצוקה נפשית או במצב משברי.
ד. המלצות טיפוליות. על בסיס האבחנה, המצב הנפשי וכוחות התפקוד של הנבדק, מהי האסטרטגיה הטיפולית המועדפת ומהם מאפייניה. מהו סוג הטיפול שיעזור לו, מהי התמיכה שהוא זקוק לה, מהי הדרך המתאימה לפנות למטופל וליצור עמו ברית טיפולית, על מנת לגייס אותו לקבל טיפול ולהתמודד.
ה. לענות לשאלה שנשאלה. חשוב לזכור שהפסיכולוג הקליני אינו מצופה להחליף את מקומו של מקבל ההחלטות. עליו לעשות אינטגרציה של מה שמוצג בסיכום הממצאים, ולקשר אותה לשאלה שנשאלה. לדוגמא : אם החייל ימשיך בשירותו הצבאי, מהם התנאים שיגבירו את המצוקה הנפשית שלו, למול התנאים שיסייעו לו להתמודד ולתפקד בצורה טובה. מה תהיינה ההשלכות של שירות צבאי על נבדק עם אבחנה או המאפיינים אישיותיים שלו. ההחלטה אם השלכות אלו הן סבירות או שהן סיכון שיש לקחת, צריכה להישאר בידי המטפל או הגורם המפנה.