מצבים של משבר נפשי כמעט כולנו חווים במהלך החיים מצבים של משבר נפשי. מצב הרוח נפגע, אנחנו מוטרדים במחשבות שליליות, לא ישנים טוב, ישנה ירידה או עליה בתאבון. ברוב המקרים יש ארוע מקדים שבעקבותיו מופיע המשבר. כמעט תמיד המשבר הוא תגובה לסוג של אובדן.
פרידה מאדם יקר ואהוב, עזיבה של בן זוג שהחליט לסיים קשר, אובדן מקום עבודה ואתו הבטחון הכלכלי או הסטטוס החברתי הנלווה אליו או שינוי דרמטי בשגרת החיים.
מקרה קלאסי של אובדן שגרת חיים ושליטה בחיים הוא הגיוס לצבא. תארו לעצמכם את עצמכם (או אותי, אם אתם רוצים), לפני הגיוס לצבא. מנגן בגיטרה חשמלית בלהקה, יוצא לטיולים, מבלה עם חברים ועם בנות, מערכת סטריאו עם מאתים תקליטים (אמצע המאה העשרים...). ועכשיו, אני על מדי ב', מקיף את ההר בעשרים שניות, בגשם.
או מקרה אחר של שינוי ואובדן. חבר שלך נראה קצת שונה, מרוחק. אתם יוצאים כבר חצי שנה, הקשר רציני. את מרגישה אי נוחות ומבררת מה קורה אתו. מסתבר שיש לו מישהי אחרת והוא רוצה להיות אתה. הוא עוזב.
שתי דוגמאות טיפוסיות לאובדנים .
מה קורה מבחינה פסיכולוגית? יציבות ובטחון הנלקחים מאתנו, מה שמוכר, נעים ומקנה ביטחון איננו איתנו. במקומם בא מתח נפשי: אי ודאות , לחץ, בדידות, כעס. החשיבה נהיית טוטאלית. לעולם לא אצא מזה. מה יהיה אתי?
הגיוס לצבא, כדוגמא, הוא מצב קלאסי בו אנשים רבים חווים מידה מסוימת של מצוקה נפשית ומשבר. חלק כמובן רואים בשירות אתגר, רוצים להצליח ולתרום למדינה.
אבל רבים מאתנו, לפחות בהתחלה, חשים מבוהלים ואולי אבודים. איפה אני אשרת? מתי אצא לחופשות? האם שלוש שנים רק יחלקו לי הוראות? ישנם סימני משבר. מצב רוח, קשיי שינה.
מצד אחד, לוקחים לנו את מרבית מה שיוצר את הזהות והבטחון: מה אני רגיל לעשות, עם מי אני רוצה להיות? מצד שני, במקום זה מגיע עומס של לחצים. מי האנשים הזרים האלה סביבי? למה לא נותנים לי לישון? מי האנשים האלה שמחלקים לי פקודות כל הזמן? איפה אני לכל הרוחות?
לפני שאתייחס לדרך הטיפול במצב של משבר, יש כמה גורמים משמעותיים שעשויים להגביר או לצמצם את עוצמת המשבר ולהשפיע על הזמן שייקח לו לחלוף.
הגורם הראשון הוא היכולת האישית שלנו להתמודד. היכולת ללמוד מנסיון של משברים ולהבין מה קרה בעבר. לזכור מה עזר לנו להתגבר, מה חשבנו אז והסתבר כלא נכון, להכיר את הנטיה שלנו לפסימיות, לדעת שיש לנו חשיבה טוטאלית ולא מציאותית. לזהות את מרכיב הכעס, על מה אנחנו כועסים בעת משבר ואיך הכעס מעצים את המצוקה ותחושת המשבר.
חשובה מאוד היכולת ללמוד מנסיון ולהתבונן לעתיד. בכל סוגי המשברים בחיים, יש דברים שאפשר לנבא ולצפות להם. אז, הם לא יבואו כהלם ומשהו מעוצמתם יקטן.
למשל בפרידה מחבר, לדעת שעולות תחושות שלא יבוא מישהו כמוהו, או שאף אחד לא ירצה אותי, או שלא יהיה לי יותר אומץ להכנס לקשר. זה לא קשור אליך ולא אל החבר. זה קורה וזה עובר.
למשל לקראת הגיוס, לדעת שיופיעו געגועים, שיהיו תסכולים. זה מה שקורה במצבים כאלה. צריך להתכונן לזה, לדבר על זה, ולדעת שחלק גדול מה יעבור. בכל הקשיים בחיים, אם יודעים למה לצפות, להתכונן, אנו מנטרלים הרבה מאי הודאות והחרדה, והתופעות מקבלות עוצמה אחרת.
הגורם השני המשמעותי הוא התמיכה מהסביבה, בן זוג, חברים , הורים. השייכות נותנת חיזוקים וביטחון. חשוב בעיקר לשתף את הסביבה, במחשבות השליליות והדאגות, להשתמש באחרים כמסגרת תומכת. לשם כך צריך לפתח את הנכונות לשתף. בצבא למשל, השייכות היא הגורם הכי מחזק, לאורך כל השירות הצבאי.
ולבסוף, הטיפול. אם עוצמת המשבר דורשת מסגרת טיפולית, בגלל מצב של דכאון, או עוצמה בלתי נשלטת של חרדה, ישנו הליך טיפולי שנקרא 'התערבות במשבר'. מטרת ההליך היא להתחזק, להבין מה קורה לנו ולחזור לרמת התפקוד שלנו לפני התפתחות המשבר. בצבא, לדוגמא, המיומנות של הקב"נים היא באמצעות ההתערבות במשבר להחזיר את החייל החדש, המפוחד או כועס, למצב של איזון נפשי.
גם במשברי חיים, פסיכולוגים עושים התערבות במשבר ככלי נוסף, לצד טיפולים אחרים, ארוכי טווח, התנהגותיים וכד'. הכלים המרכזיים בתהליך זה הם הלגיטימציה לבטא את כל המחשבות והרגשות הקשים, הנורמליזציה, כלומר מתן התחושה שתגובה של משבר ומצוקה נפשית (לאחר פרידה) הם תגובה נורמאלית לחלוטין, גם אם העוצמה גבוהה מאוד. לחזור ולהטעין את המצברים שהתרוקנו מהלחץ. לאפשר הרגעה, מנוחה, והקלה במה שיוצר את הלחץ.
ולבסוף, ההבנה מה בסיטואציה הנוכחית מעורר בנפש שלנו תחושה שהוא כל כך מפחיד ומעל לכוחותינו, לעבד את הכעס, שמעצים את המצוקה והוא תוצאה של התנגדות ואי קבלת שבמציאות דברים כאלה קורים, שהם פעמים רבות אינם סימן של כישלון, אלא של קושי אובייקטיבי.
בשירות הצבאי, הכעס יכול להיות חלק ממרד שלא הסתיים מול דמויות ההורים, יכול להיות רגישות סביב הדימוי העצמי וקושי לקבל הוראות ממשהו אחר. כאשר בן זוג מסיים אתנו את הקשר, יש כעס גדול על כך שבן הזוג לא ראה אותנו כראויים לאהבה, לא רצה לעבוד על הבעיות בקשר, חשב שאנחנו לא מספיק טובים בשבילו.
ההתערבות במשבר היא כלי טיפולי ממוקד ואפקטיבי, מתבצע במספר מוגבל של פגישות, מאפשר לנו להתאושש ולהתארגן ואפילו להבין מה קרה לנו ולמה זה קרה. אנחנו מקבלים עזרה וחוזרים לעצמנו, דבר שמחזק מאוד את תחושת הערך העצמי שלנו ואת האמונה בחוזק שלנו להתמודד בזמנים קשים בעתיד. |